מסע הפחדה מתנהל בימים אלה נגד ביצוע ניסויים בבעלי חיים. רבים, גם פוליטיקאים, נופלים בפח בלי לדעת את העובדות. לתיאורי הזוועה אין בסיס, חלק מהטיעונים פשוט שקריים, והיוזמות החדשות להגבלות נוספות בחוק של הניסויים בבעלי חיים מסכנות את בריאותנו.
אלכס צפרירי
"הצופה" יום שישי, ה' בשבט תשס"ב, 18.1.02
בשבועות האחרונים הושמצה והותקפה קהילת המחקר הביו-רפואי על ידי קיצוני האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים ותומכיהם. אלא שבמהלך הקמפיין הזה, נוטים מארגניו להסתיר כמה עובדות יסוד. הקהל הנהנה מהישגי המדע הביו-רפואי, משיפורים מפליגים בבריאותו ואורך חייו נוטה לשכוח או שאינו יודע את העובדות הללו.
אחד המרכיבים העיקריים בתעמולת הזוועה של הפעילים הללו היא הטענה שחיות הניסוי כה שונות מן האדם עד כי תוצאות הניסויים בהן, חסרות חשיבות לאדם. הדוגמה הבולטת ביותר שעליה חוזרים שוב ושוב, היא המקרה הטראגי של התלידומיד. התרופה אושרה באירופה סמך מבחנים בבעלי חיים כמשכך כאבים. ואכן, משהוכנס התלידומיד לשימוש, טופלו בו נשים רבות בתחילת הריונן לשם הקלת תסמיני ההיריון המוקדם ("בחילות בוקר"). טיפול זה גרם לפגיעות חמורות בהתפתחות העובר וללידת תינוקות פגועי גפיים.
מצמרר, נכון?
ובכן, העובדות הן שדווקא במקרה זה, התרופה לא נבדקה על חיות ניסוי בהריון ולא אושרה ע"י רשות המזון והתרופות (FDA) לשימוש בארה"ב. והסיבה לכך שהיא לא אושרה לשימוש בארה"ב היתה שלא נחה דעתו של ה-FDA מתוצאות הניסויים שהוצגו בפניו. כך שהדוגמה הבולטת ביותר שמוצגת בימים אלה לחוסר התועלת בניסויים מוקדמים בבעלי חיים, הינה למעשה עדות דווקא לצורך בניסויים מסוג זה. אלה חייבים להיות יסודיים, נרחבים ומעמיקים. כל חיסכון בחיי בעלי חיים עלול להביא לנזק בל ישוער וסבל אנושי.
ואכן, ניסויים מאוחרים יותר בחיות בהריון אישרו את הפגיעה בעוברי עכברים, חולדות, אוגרים וקופים (ראה ספרות למטה).
כל מערכת בדיקה מוקדמת (בין בבעלי חיים ובין באדם), מתוחכמת ככל שתהיה, לא תוכל לגלות רגישות ייחודית של חלק מן האוכלוסייה. ניסוי קליני בבני אדם, אשר צריך להתבצע רק לאחר בדיקות מוקדמות רבות ונרחבות בבעלי חיים, נערך בד"כ ב-5,000-3,000 אנשים. רגישות שמופיעה רק אצל אדם אחד מתוך עשרת אלפים או מאה אלף- לעתים לא תתגלה. גם תגובה מאוחרת המופיעה לאחר שנים, תחמוק מעינו של מבצע הניסוי. רוב רובם של הכשלים המצוטטים ע"י הפעילים נגד ניסויים בבעלי-חיים שייכים לקטגוריות אלה. היקף כשלים מסוג זה, המחייבים את פסילת התרופה מוערך בארצות התרבות בכ- 2%. האם העובדה הזאת מצדיקה זניחת הניסויים המוקדמים בבעלי חיים או דווקא את הרחבתם והעמקתם?
אשליה שהפעילים נגד ניסויים בבעלי-חיים אוהבים להפיץ היא כי יש תחליפים לניסויים בבעלי החיים ו"הרעים/הקצבים/הסדיסטים" (מחק המיותר לפי מידת הקיצוניות של הטוען) בחלוקים הלבנים מורדים באמת הזו ומסרבים להשתמש בהם. הם מציעים להשתמש בתרביות רקמה ותאים, במודלים מתמטיים והדמיות מחשב. ויש בזה משהו. לתרביות רקמה ותאים, למודלים מתמטיים ולהדמיות מחשב תפקיד חשוב, ההולך וגדל ככל שידיעותינו מתרבות. אולם, יש לזכור שבניית מודלים והדמיות מחשב נבנים על סמך הידע הבסיסי הנרכש ע"י ניסויים מדוקדקים בבעלי-חיים.
יש עוד עניין פעוט נוסף: גם האברים והתאים שבתרבית מקורם בבעלי חיים, ולשם פיתוחם דרושה אספקה מתמדת מבתי גידול לחיות ניסוי?
אבל הבה נעזוב את זה ונמשיך בדיון: אמצעים אלה אינם יכולים, ולא יוכלו, להחליף את הידע המושג באמצעות ניסוי בבעל חיים שלם. כמי שרוב חייו הבוגרים בילה בחקר רביית יונקים ולזכותו פיתוח שיטות של תרבית ביציות וחלקי שחלה, אני מעיד כי רק גישה משולבת של מחקר מן היצור השלם ועד למולקולות המרכיבות את תאיו השונים, תביא להבנה של עולם החי ולפיתוח שיטות לריפוי. רק כך ניתן יהיה למנוע מחלות, להביא להטבת תנאי החיים ושמירת סביבה בריאה ומאוזנת מבחינה אקולוגית.
אולי גילוי זה יבוא כהפתעה לחלק מן הקוראים המזועזעים מהעדויות- כביכול על עינויים של בעלי-חיים, אך רבים מהישגי המחקר הביו-רפואי מיושמים דווקא למען בריאותם ורווחתם של בעלי-חיים. כך לדוגמה, כשליש מהתרופות שפותחו משמשות גם ברפואה הווטרינרית. למשל ברפואה זו נפוץ מאוד חיסון חיות משק ובית ושיטות של הפריה במבחנה והעברות עוברים ואפילו שיבוט משמשים לשם שמירת מיני בעלי חיים הצפויים להכחדה, והכל בזכות הטיפוסים ה"אכזריים" שבחלוקים הלבנים.
השמצה "חביבה" אחרת, אם כי בלתי-מזיקה יחסית, הינה הנוסחה הקליטה "ניסויים=מאמרים=תארים=פרנסה". לפי הטענה הזו, המדען אורב לחיות לענותן, וככל שייענה אותן יותר – כן ירבה מספר פרסומיו, הוא יעלה בדרוגו האקדמי ויקבל מענקים כדי להגדיל את סבלן של חיות הניסוי. אין ספק כי הסיסמה הזאת נועדה להכרית כל מחקר ביו-רפואי. ניסויים במדעים אלה נועדו להשגת הבנה וידיעות על עולם החי.
פרסומם בספרות המדעית מאפשר את יישומו של המבחן המרכזי במדע – אישוש והפרכה של הנחות ועובדות. בנוסף לכך, הפרסום מאפשר להבחין בחוקרים מקוריים ויצירתיים ולתת להם תנאי עבודה (מינוי אקדמי ומענקי מחקר). אחד הקריטריונים שכל שופט של עבודה מדעית בודק, כתנאי לפרסומה, היא האם החוקרים הקפידו על טיפול נאות ורווחת חיות הניסוי, על פי הכללים הקבועים, וקיבלו אישור לביצועם על ידי הוועדה האתית לחיות-ניסוי במוסדם.
ועוד משהו: הפרסום בספרות המדעית פתוח לכל הרוצה לקרוא בה, ועל כן לשקר המופץ ע"י אותם פעילים למען הפסקת הניסויים, על החשאיות של עבודת הנסיינים – אין רגליים. עם זאת, קיצוני המתנגדים לניסויים בבע"ח ותומכיהם בארץ, כמו דומיהם מחוצה לה, נוקטים בטקטיקה של הפחדה, הסתה וביזוי של חוקרים בודדים באופן אישי. וכך, במערכת הנימוקים "המשכנעים", נכללו התקפות ומשלוח מכתבי נפץ לחוקרים, פיצוץ ושריפת מעבדות, שתוצאת חלקם היתה פגיעה בחוקרים ובחיות הניסוי. זוהי הסיבה שבגללה בתי הגידול בארץ ובחו"ל, מוקפים כיום בגדרות. אין ברירה אלא להגן עליהם מעודף "האהבה" של מגיני בעלי-החיים. כמה מעמיתי-חברי ומעבדותיהם בעולם "זכו" בטיפול מסוג זה.
אני מציע לכל מי שלבם נמשך, למרות האמור עד כאן, אחר טיעוניהם של הפעילים להפסקת הניסויים בבעלי-חיים, לשאול את עצמם מדוע קבוצה זו החליטה דווקא לתקוף את השימוש ההכרחי בבעלי-חיים במחקר, הכולל לפי הערכות סבירות רק כ-3 אלפיות ממספר החיות המשמשות למזון? כן, שלוש אלפיות, זו לא שגיאת דפוס. האם הם זיהו מטרה קלה לתקיפה? האם הם סומכים על העובדה שהציבור אינו מודע לתמותה האיומה כתוצאה ממגפות בעבר הלא כל כך רחוק? האם הם מכירים את הנתונים על תמותת יולדות ותינוקות בעבר, או לנתונים על מחלות שעדיין פוגעות בחיי אנשים רבים בארצות מתפתחות? אגב, הארגונים הללו מתנגדים גם לגידול חיות מחמד בבתים ומייחלים לשים קץ ל"גחמה האנושית" הזו שהמגדלים מפיקים ממנה הנאה רבה. יתרה מזו, בפרסומיהם נגד ניסויים בבעלי חיים הם מדברים בעיקר על קופים, חתולים וכלבים ושוכחים לציין כי חלקם הכולל בין חיות הניסוי מוערך בכמחצית האחוז. כן, חצי אחוז מתוך שלוש אלפיות. תעשו את החשבון לבד.
הפילוסופיה שביסוד טיעוני הפעילים להפסקת הניסויים בבעלי-חיים מופרכת לא פחות ממעשיהם והבנתם במדעי החי. בשם "שחרור בעלי החיים" הם טוענים למעמד מוסרי שווה לאדם ולחיה. העובדה שגם בעלי-חיים חשים כאב ומצוקה אכן מצדיקה חמלה ומניעת צער מבעלי חיים כפי שבאה לביטוי במסורת היהודית בדיני שחיטה, שילוח הקן, כלאיים ו"לא תחסום שור בדישו". אולם יש להבחין היטב בין המודעות של האדם ויכולתו לשיפוט ערכי, לזו של בעלי- החיים. העבר הלא רחוק לימד אותנו את התוצאות הרות האסון והמחרידות של טשטוש הגבול שבין אדם לחיה, איבוד צלם אנוש וכיבוד קדושת חיי אדם. יש בינינו אנשים הנושאים על גופם צלקות של ניסויים בהם, במקום בבעלי חיים, ואחרים שבסיוטיהם עדיין מהדהדת הקריאה בגרמנית "אדם תפוס את הכלב…"
אם תושבי מדינת ישראל ונבחריה רוצים להמשיך וליהנות משירותי רפואה משופרים ומשתפרים תדיר בזכות מחקר ביו-רפואי וליהנות משגשוגה של תעשייה ביוטכנולוגית מתקדמת, עליהם לאפשר המשך השימוש בבעלי חיים במחקר. זכרו כי פיתוח חיסונים לילדיכם ולכם ולבעלי החיים בבתיכם ובמשקיכם, השתלת פרק ירך ותותבים אחרים או מניעה וטיפול באוסטאופרוזיס בסבותיכם וסביכם – והרשימה ארוכה מאוד – כל אלה מבוססים ומותנים במחקר מתמשך, וגם בבעלי חיים. החוקים והתקנות שנתקבלו עד כה והבקרה של הממסד המדעי-רפואי בארץ ומחוצה לה, מספקים את המסגרת הנאותה. בכל מקרה, ברור כי בגופים המבקרים והמפקחים על מערכת זו אין לכלול גורמים כדוגמת פעילים קיצוניים שבאופן עקרוני מתנגדים לניסויים אלה. יהיה זה אסון וגזירת דין של
חידלון על המדע הביולוגי בישראל, פגיעה חמורה בבריאות הציבור ולתקוותינו להשתלב בחזית המחקר והתעשייה הביוטכנולוגית אם נשית עלינו מגבלות נוספות על שימוש מושכל בחיות ניסוי במחקר הביו-רפואי. לעתים קרובות-זה עניין של חיי-אדם.
פרסומים על תלידומיד (נוספו בגרסה זו):
.Dipaolo, JA (1963). Congenital malformation in strain A mice: its experimental production by thalidomide. JAMA 183:139-141
.King, CTG & Kendrick, FJ (1962). Teratogenic effects of thallidomide in the Sprague Dawley rat. The Lancet, ii:1116
.Homburger, F et al., (1965). Susceptibility of certain inbred strains of hamsters to teratogenic effects of thalidomide. Toxicol. Appl. Pharmacol. 7: 686-96
.Neubert, D et al., (1988). Embryotoxic effects of thalidomide derivatives in the non-human primate Callithrix jacchus. II. Elucidation of the susceptible period and of the variability of embryonic stages. Arch Toxicol. 61:180-9