ניסויים בבעלי חיים: בעד ונגד
ניסויים בבעלי חיים
בניסויים מדעיים ורפואיים רבים נהוג להשתמש בבעלי חיים, ויש המתנגדים לנוהג זה בטענה שהוא אינו מוסרי. הלב נצבט למראה תמונות של חיות העוברות ניסויים מחרידים ועמותות למען זכויות בעלי החיים דואגות לפרסם את התמונות הקשות לאורך השנים, כשהן מדגישות את הסבל הרב העובר על החיות.
אלא שלמול הניסויים הללו, מתבצעים גם עשרות אלפי מחקרים שבזכותם תרופות, ניתוחים וטכנולוגיות רפואיות הצליחו להציל מיליוני בני אדם. לצד החמלה שעלינו לחוש כלפי בעלי חיים מכל המינים ולמנוע מהם סבל, קיים ההכרח בעולם המדע לפתח טיפולים רפואיים על סמך ניסויים בבעלי חיים.
המתנגדים לניסויים בבעלי חיים טוענים כי קיימות חלופות בדמות סימולטורים או מודלים הפוטרים מהצורך לנסות את הרכיב הכימי, את המכשיר או את התיאוריה על חיה, אבל האמת רחוקה מכך: עדיין לא פותחה אף טכנולוגיה שתצליח לחקות את הפיזיולוגיה ואת האנטומיה בזמן אמת. לא פותחה שיטה שתצליח לדמות ניתוח, זרימת דם, קצב לב, תגובת רקמות חיות וגוף בעל מיליוני פעולות מורכבות המתרחשות בו זמנית.
השאלה המרחפת מעל שוב ושוב, היא היכן האנושיות של העולם – והאם כל זה הכרחי? האם מותר לנו מהבחינה המוסרית להשתמש בבעלי חיים לצרכינו?
קרוב לוודאי שהפילוסוף הגרמני בן המאה ה- 18, עמנואל קאנט, היה משיב בחיוב לשאלה זו. לפי שיטתו, נגזר שרק יצור תבוני יכול להיות בעל אישיות מוסרית, ורק מי שמסוגל להיות פועל, סוכן חיברות מוסרי, זכאי להתייחסות מוסרית. במילים אחרות, אתה נוהג באופן מוסרי רק כלפי מי שמסוגל להתנהג באופן מוסרי כלפיך.
מדענים נוטים לראות בתועלת הצפויה ממחקר בבעלי חיים שיקול מרכזי להערכת מוסריוּת המחקר, בעוד שנקודת המוצא של שוחרי רווחת החיות היא מידת הסבל הצפויה לחיה במהלך הניסויים. כמעט כל המחייבים את השימוש בבעלי חיים בניסויים מדעיים מסכימים שיש להשתדל למנוע ככל האפשר את סבלם במהלך הניסויים.
טענות מעשיות בעד ונגד השימוש בבעלי חיים לקידום הרפואה
טענות המחייבות שימוש בבעלי חיים בניסויים
המצדדים בניסויים בבעלי-חיים טוענים כי האנושות הגיעה להישגיה הרפואיים תודות לניסויים אלה. מפירות הניסויים: תרכיבי חיסון נגד מחלות (פוליו, חצבת), תרופות, חקר מחלות והשתלת איברים.
ב-40 השנים האחרונות, כל זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ביססו את מחקרם על ניסויים בבעלי חיים.
באוקטובר 2014, כתבו 6 חתני פרס נובל ישראלים ונשיאי האוניברסיטאות, מכתב לראש הממשלה המדגיש את חשיבות הניסויים בבעלי חיים למחקר, מתריע מפני ניסיונות שנעשים כדי לסכלו, וקובע שכבר נגרמה פגיעה קשה ביכולת האקדמיה לקיים מחקר מתקדם.
עיקר טיעוני המצדדים בניסויים בבעלי חיים הם:
– חיוניות האורגניזם השלם – בלא ניסויים על בעלי חיים לא תקודם הרפואה, כי החלופות הקיימות לשימוש בבעלי חיים אינן בגדר חלופות מלאות.
– יצורים חיים הם מורכבים מאוד, וקיימים יחסי גומלין בין המערכות השונות של היצור, שאי אפשר לעמוד על השפעותיהם אלא בגוף החי השלם: כך, לדוגמה, בדיקת תרופה חדשה להורדת יתר לחץ דם או לוויסות קצב הלב על תרבית רקמה מבוּדדת, אינה יכולה ללמד על השפעת תוצרי הפירוק המטבוליים של אותן התרופות על הגוף, לאחר שעברו בכבד.
– הצורך בלימוד וברכישת ניסיון – רופאים מנתחים נעשים מיומנים במלאכתם עם רכישת ניסיון מצטבר בניתוחים. טענתם של רופאים רבים היא, שהן ההתנסות בניתוח גוויות והן ההתנסות בניתוח חיה שלמה ונושמת חיוניות למתלמד.
– הצורך בחיות למחקר בסיסי – מדענים רבים מעריכים שאיסור גורף על ניסויים בבעלי חיים יעכב מאוד את מאמצינו להוסיף ולרכוש ידע בסיסי על תהליכי החיים. הרפואה נשענת על הביולוגיה, ומחקר ביו-רפואי בסיסי הוא תנאי הכרחי לקידומה.
טיעונים לשלילת הניסויים בבעלי חיים
– אין להקיש מן החיה לאדם – ההבדלים בין יצור ליצור בתגובות לחומר נתון הם גדולים כל כך, שאין היגיון להסיק מסקנות על השפעתה הפוטנציאלית של תרופה על בני אדם לפי השפעתה הבדוקה על בעל חיים אחר, יהא זה אפילו יונק: חומר מסוים עשוי לפעול בצורה אחת באדם ובאופן שונה לחלוטין ביונק אחר. דוגמה שכיחה המובאת בהקשר זה מפי אקטיביסטים לשמירה על זכויות החיות היא המורפין, שהתגלה לדבריהם כחומר משכך כאבים באדם, אך כחומר מעורר בחתול.
– דגמי מחלה בחיות אינם אמינים – בהרבה מחקרים דגם המחלה בחיה מיצר תסמונות דומות למחלה האנושית אך גורמי המחלה שונים.
– קיום חלופות מחקריות לבעלי חיים – בידינו היום כל האמצעים הנחוצים לקדם הן את המחקר הביולוגי הבסיסי והן את הרפואה בלא שימוש בבעלי חיים, ובהם תרביות תאים, סימולציות מחשב, שיטות דימוּת לא פולשניות, שיטות אמינות למחקר אפידמיולוגי, ועוד.
– קיבעון מחשבתי – היצמדות לפרדיגמה הישנה והמוכרת של ניסויים בבעלי חיים במחקר הרפואי היא אולי נוחה לחוקרים, אך טמונה בה הסכנה של עצירת מעוף המחשבה החיוני כל כך לקידום המדע בכלל, והרפואה בפרט.
– שיקולים כלכליים – חלק נכבד מן המימון של מחקרים רפואיים בא ממקורות אינטרסנטיים, ובראש ובראשונה מתעשיות התרופות. בשל העניין שלהן ברווחים, מוצפים השווקים בתרופות מיותרות חדשות לבקרים, ולמטרותיהן אלה ממיתים אינספור בעלי חיים. החוקרים משתפים פעולה עם התעשייה כי היא מקור לא אכזב למימון מחקריהם. אילו סירבו החוקרים לבצע ניסויים בחיות, התעשיות היו משקיעות יותר בפיתוח החלופות, וכולם היו יוצאים נשכרים מכך: המדע, הרפואה, האדם, בעלי החיים והתעשייה אף היא.
כמו בכל נושא אחר, המשאבים הכספיים העומדים לרשות המחקר הרפואי הם מוגבלים. המשך ההשקעה בניסויים בבעלי חיים גורע מניתוב הכספים הציבוריים לאפיקים מועילים ומבטיחים יותר, קרי: מחקרים באדם.
לאור הטיעונים המורכבים בעד ונגד ניסויים בבעלי חיים הוקמו הוועדות המוסדיות לטיפול בבעלי חיים לפי התיקון ל"חוק לרווחת החיות" משנת 1985. הוועדות מפקחות על הליכי הניסויים המערבים חיות "בעלות דם חם", והן גם המאשרות את ביצועם. בנוסף לכך, בכל שנה עורכות הוועדות ביקורת כללית בתוך מוסדותיהן. בכל ועדה כזו יש חמישה חברים לפחות: אחד מהם הוא הרופא הווטרינר האחראי על החיות במוסד; אחד לפחות הוא מדען פעיל המנוסה במחקר עם בעלי חיים; אחד הוא בעל מקצוע לא מדעי כגון כומר או עורך דין; חבר נוסף הוא אדם שאין לו קשר כלשהו עם המוסד, להוציא את חברותו בוועדה. במרבית הוועדות יש יותר מחמישה חברים, ובמוסדות אקדמיים נהוג לכלול בהן גם סטודנט.
גם בישראל הוסדר הביצוע של ניסויים בבעלי חיים באופן משפטי, וזאת באמצעות חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד 1994. בסעיף 2 של החוק הוקמה מועצה לניסויים בבעלי חיים ונקבע הרכב 23 חבריה.
תפקידי המועצה, בין השאר, לקבוע כללים למתן היתרים לניסויים בבעלי חיים ומניעת עריכת ניסויים מיותרים, וכן ליזום תכניות הסברה, השתלמות והדרכה לחוקרים בנושאים הקשורים בניסויים בבעלי חיים. כמו כן, בהגבלות מסוימות, חברי המועצה רשאים לבקר בכל מקום שבו נערכים ניסויים בבעלי חיים.
בחוק נקבע כי בכל ניסוי יש להשתמש במספר הקטן ביותר של חיות הדרוש לניסוי, וזאת רק אם אין חלופות נאותות לשימוש בהן. יש לציין כי בחוק הישראלי הוקדש פרק מיוחד לניסויים בבעלי חיים במערכת הביטחון, המוציא אותם מחוץ למטריית הפיקוח של המועצה; גוף מפקח אחר, הממונה על-ידי שר הביטחון, מופקד על הנושא במערכות הביטחון, ולגוף הזה מוקנות בחוק סמכויות המועצה והוועדות המוסדיות גם יחד.
האחריות הסופית לטיפול בחיות מעבדה מוטלת כמובן על החוקרים עצמם, ורק חינוך מתאים והכשרה נאותה יכולים לחזק את רגישותם, לצורך בהתייחסות הומאנית לבעלי החיים ולהבטיח את מימושה. ההכרה בכך הובילה לאחרונה את ממשלת הולנד לחייב כל דוקטורנט במדעי הטבע ללמוד קורס על ההיסטוריה והאתיקה של ניסויים בבעלי חיים.
© 2018 All rights reserved
Made with ❤ with Elementor