חיי אדם וחיי כלב
המצדדים בזכות החיות לחיות בל ישכחו את זכויות הבקר והעופות
מאת שמעון גליק | הארץ 4.5.2000
המקרה שבו צה"ל מנע קידום רופאים שסירבו להשתתף בניתוח כלבים, כחלק מקורס החייאה, מיקד התעניינות ציבורית בשאלת מעמד החיות בחברתנו, והיחס ההולם אליהן. גם לדברי המסרבים להשתתף בניתוח, העניין לא היה כלל גרימת סבל לכלבים – הכלבים הורדמו לצורך התרגיל, ובסוף הניתוח הומתו בלא שהתעוררו. אין מדובר כלל בשאלה של צער בעלי חיים, אלא ב"זכות" חדשה לגמרי – הזכות של חיה לחיות. ואין זה מקרי שהארגון הישראלי למען זכויות החיות בחר בשם "תנו לחיות לחיות". הדאגה למנוע סבל מחיות היא יחסית חדשה בעולם המערבי, אף שהיא קיימת ביהדות אלפי שנים. אבל גם אחרי שנוצרה לכך מודעות במערב, הדגש הושם רק על מניעת סבל או צער מיותר מחיות. אבל עם הפריחה של התנועות לזכויות האזרח קיבל המאבק למען החיות גוון חדש, שגם בחר להשתמש במושג הפופולרי "זכויות". בין הזכויות המוענקות לחיות הושחלה גם הזכות "לחיות". תופעה שהיא מעניינת, שכן בו-זמנית נחלש המושג "קדושת" חיי אדם, והתחזקו התנועות בעד המתת חסד של בני אדם. הענקת זכות לחיות לבעלי חיים היא גישה מוטעית מיסודה. שומה על בני אדם בעלי חוש מוסרי מפותח להיות רגישים לסבל של בעלי חיים. אבל גם אם בוחרים להביע רגשות אלה במונחים של זכויות במקום חובות הזכות לחיות אינה יכולה להיות בין הזכויות המוענקות לחיות.
הבה נחשוב בצורה רציונלית. זכות זו, אם אכן קיימת, מגיעה לכל היונקים (ואולי גם לעופות) בגלל יכולתם לסבול ולבטא בצורה נראית לעין את תגובתם לסבלם. אם נעניק לכלב או לחתול את הזכות לחיות, אין שום סיבה למנוע זאת מיונק אחר. ואם נהיה עקביים, עלינו גם לנקוט צעדים מעשיים כדי למנוע ציד עכברים על ידי חתולים, וציד צבאים על ידי זאבים. נשאלת גם השאלה מי העניק את הזכות להרוג חתולים וכלבים במתקני האגודה לצער בעלי חיים? האם רק הריגה לצורך רפואי אסורה? הבה נמשיך עוד קצת בתרגיל החשיבה. למה אין לבקר ולצאן זכות לחיות? איזו זכות יש לנו לשוחטם, לצורך אכילת המבורגר? אין שום סיבה בריאותית המחייבת אכילת בשר. ואם אכן יש לחיות זכות לחיות, עלינו לאפשר לפרות שהפסיקו לתת את מכסת החלב שלהן לשרוד עד סוף תוחלת חייהן הטבעיים כמו שנהוג בהודו, וכך גם לכבשים ולעזים.
במה נופלת חשיבות חייהן מחיי כלב?
ושאלה נוקבת עוד יותר: מה אנו מאכילים את כלבינו? בשר. ומי התיר לנו להרוג פרה או סוס כדי לספק את תאוות הבשר של כלבנו? ואם אכן יש לבעלי חיים הזכות לחיות, למה אין להם גם הזכות הטבעית האלמנטרית להתרבות ולהזדווג? מי הסמיך אותנו לסרס חתולים או כלבים ולמנוע מהם הנאות בסיסיות השוות לכל יונק? האם חיות המחמד הסכימו לניתוח? האם שאלנו אם בעלי החיים רוצים את הניתוח, הכאב, והירידה בתפקוד המיני והפוריות?
ואם החלטנו להעניק לבעלי חיים זכויות כמו לבני אדם, מי אישר לנו להתייחס אליהם כאל רכוש – לקנות, למכור, לביית ולאלף כלבים, וכל זה רק להנאתנו? אם לבעלי חיים זכויות, נהיה עקביים וניתן להם את המינימום שאנו רוצים בשביל עצמנו. כשהוצגה לתלמידי בתי ספר תיכוניים בארה"ב הדילמה המוסרית: "את מי הייתם מצילים מטביעה, אם אפשר להציל רק אחד מהם – את כלבכם או אדם זר?" רובם בחרו בכלב. עשיתי מחקר זהה בקרב סטודנטים לרפואה בישראל. אמנם לא היה רוב לכלב, אך התוצאות היו בכל זאת מדהימות: 10% מהנשאלים העדיפו את הכלב, ו-17% לא יכלו להחליט בין הכלב לבין האדם.
אני מציע להפסיק את הסחף המסוכן המטשטש את ההבדל בין חיי אדם לחיי כלב. מניעת סבל מיותר מבעלי חיים – בהחלט כן; אבל הענקת קדושת החיים לכלב – לא ולא. הכלב לא נברא בצלם אלוקים.
הכותב הוא פרופ' לרפואה פנימית ויו"ר קתדרה במרכז משה פריבס לחינוך רפואי