איסור על ביצוע ניסויים בבעלי חיים במחקרי רעילות עלול לעלות לנו ביוקר

מנהל ה- EPA, אנדרו ווילר, הנחה לאחרונה את הסוכנות שבראשה הוא עומד, להפחית ב-30% מכמות הבקשות ומהמימון, למחקרים בהם נעשה שימוש ביונקים בבדיקות רעילות, וזאת עד שנת 2025. מטרתו היא לחסל את כל הניסויים לבחינת רעילות כימיקלים ביונקים עד שנת 2035.

בתיאוריה, מדובר במטרה ראשונה במעלה. כל הקהילה המדעית צפויה להתאחד ולשאוף להקטין את השימוש בבעלי חיים בבדיקות רעילות כימיקלים,  ובלבד כשהדבר אפשרי מבחינה מדעית.

עם זאת, עלינו להיות בעלי ציפיות מציאותיות לגבי גבולות החלופות האפשריות למחקרים בבעלי חיים. במקרים מסוימים, אין אף דרך אחרת להעריך את בטיחותם ויעילותם של החומרים, מלבד לחקור את השפעתם על יצורים חיים. אין דוגמא טובה יותר לכך מאשר המתרחש בענף המחקר הביו-רפואי. מדע שבזכותו מפותחים טיפולים שמצילים ומשפרים את חייהם של בני אדם ובעלי חיים כאחד.

בימים אלו, מדענים מנסים לפתח מודלים ממוחשבים שיהיו 'חזקים' מספיק כדי לדמות בצורה טובה מספיק, את המחקרים המקבילים שנערכים בבעלי חיים. אולם הטכנולוגיה הנדרשת, פשוט טרם קיימת. אף על פי שניסויים בתרביות תאים יכולים להצביע על השפעתו של חומר או של כימיקל ברמה בסיסית, הן אינן יכולות לדמות את מגוון הדרכים בהן התרכובות משפיעות על יצורים חיים מורכבים, יצורים עם מערכות גוף רבות בעלות יחסי-גומלין.

לראיה, אין למדענים אפשרות לבודד את השפעתו של חומר כימי מסויים על מערכת החיסון לדוגמא, כשמחקר נערך בתאים בלבד, או אף במחקר שנעשה באיברים שלמים. תרחיש אפשרי יהיה לדוגמא, שתרכובת תגרום למצב חיסוני הדומה לזאבת, בעוד שלא נוכל להדגים זאת בבדיקות בסיסיות בתאים, או בדימוי איברים על שבבי מחשב.

בדומה לכך, בעלי חיים כמודל מחקר הם גם הדרך היחידה כיום המאפשרת לקבוע אם כימיקלים יגרמו לבעיות בריאותיות בשלבי ההתפתחות שונים, בתקופה העוברית, בילדות ובהתבגרות.

"עדיין אין בידינו מערכות בדיקה שיכולות לחקות את כל שלבי ההתפתחות האנושית" אומרת לי-אן ברנס נאס, הנשיאה לשעבר של 'החברה האמריקאית לטוקסיקולוגיה'.  לדבריה,  "חיזוי ההשפעות השונות על תפקודים מורכבים מאוד כמו קוגניציה, למידה וזיכרון מהווים אתגר נוסף … טוקסיקולוגים עובדים בקדחתנות על כל הבעיות הללו, אך לא ניתן לקבוע בביטחון שיהיו בידינו פתרונות בתקופה הקרובה. "

באופן אינטואיטיבי, פירושה של הטלת האיסור על ביצוע מחקרי רעילות בבעלי חיים, הוא כמעין 'פתיחת דלת' לכימיקלים רעילים בדרכם לפגיעה בבני האדם.

מחקר בבני אדם הוא בדרך כלל השלב האחרון בקביעת בטיחותו של מוצר. ביטולו של שלב הביניים הזה, עשוי להכשיר לשימוש כימיקלים שעלולים להיות רעילים לשימוש אנושי – וזאת מכיוון שלמדענים לא תהיה אפשרות להוכיח באופן מוחלט את בטיחותם.

שיטות אלטרנטיביות לבדיקת רעילות "יכולות לאפשר לתעשייה הכימית 'לְזַכּוֹת' בקלות רבה יותר כימיקלים באמירה שביצעו את הבדיקות הנדרשות", אמר קריסטי פולן פדיניק, מנהל תחום המדע והנתונים, במועצה הלאומית האמריקנית להגנת משאבי המדינה.

בנוסף, בהחלטת ה- EPA גלום סיכון בפתיחת הדלת לאיסור נרחב יותר על ביצוע מחקרים בבעלי חיים גם בתחומים אחרים – ובעיקר בתחום המחקר הרפואי. יהיה זה הרה אסון לבריאות הציבור ואף לבריאות בעלי החיים.

הביטו על קורותיה של הקדמה הרפואית. נדרשו עשרות שנים של מחקרים שנערכו  בקופים, בחולדות ובעכברים, על מנת לפתח חיסון יעיל כנגד פוליו. מחקר בשימפנזים סייע בפיתוח חיסון יעיל להפטיטיס B. מחקר בבעלי חיים הוא הסיבה לכך שאנו מסוגלים לבצע השתלות איברים , ניתוחי מעקפים בלב, כימותרפיה ועירויי דם.

גם בעלי חיים נהנים ממחקרים אלו. החיסונים הניתנים לחיות המחמד, דוגמת החיסונים לכלבת, כלבלבת, טטנוס וללוקמיה בחתולים פותחו כולם דרך שימוש בבעלי חיים כחיות מודל.

פריצות דרך נוספות בתחום עוד צפויות להופיע. בימים אלו מתבצעים ניסויים בבעלי חיים בכדי לפתח טיפולים חדשים לאלצהיימר, לסרטן, לסוכרת ולאינספור מחלות חשוכות מרפא אחרות.

עם זאת, התקדמות המדעית בסכנה להיעצר במידה וסוכנויות אחרות תנהגנה על פי דרכה של ה-  EPA אילו תשאפנה להגביל את המחקר בבעלי חיים. על אף שהמאמץ עשוי להיות בעל כוונות טובות, הוא עלול בסופו של דבר להתברר כטעות יקרה שתתבטא בסיכון בריאותם, בטיחותם ורווחתם לטווח הארוך של הציבור, ואף של חיות המחמד שלהם.